סיפורו של מתן

ב - 16 באפריל 1999, ביום ששי, לקראת חצות הלילה, נולדו התאומים הילה ומתן, שני תינוקות יפים ומתוקים.  לא היה גבול לאושר של רעייתי רחל ושלי, זוג הורים טריים, שזכינו לקבל בת ובן.
 
מהלך ההריון היה תקין.  רחל, אחות במקצועה, עברה את כל הבדיקות הרפואיות, שהעידו כי התאומים בריאים לחלוטין. גם לאחר הלידה, ובחודשים הראשונים לחיי התאומים הקטנים,  הכל היה כשורה.  העתיד נראה ורוד.
 
כשמלאו למתן ארבעה חודשים התעוררו בליבה של רחל הספקות הראשונים. הבחנו שמתן מתנגד לחיבוקים, וכאשר הוא היה בוכה היה קשה מאוד להרים אותו. יחד עם זאת, כשכבר הצלחתי להרים אותו ולחבק אותו, ראינו שהוא מאוד נרגע בידיים שלי.
 
מתן היה תינוק שקט מאוד. הוא אהב לשבת שעות ארוכות מול טלוויזיה, ולצפות בעיקר במוזיקה קלאסית, בסדרת ה"בייבי".
במהלך זמן, שמנו לב, שמתן לא היה מגיב לקריאה לשם שלו, ולא תמיד יצר קשר עיין. במקביל, לאורך כל הדרך, ראינו שהילה מתפתחת באורח תקין, מגיבה לשמה, יוצרת קשר עין, ויוזמת תקשורת עם הסביבה.  מתן, לעומתה, נראה שונה.
 
עם הגיעו לגיל שנה אמרה לי רעייתי לראשונה: "אני חושדת שמתן אוטיסט". המילים הקשות הכו אותי בהלם, ומיד בטלתי את החשדות של רחל. לא הייתי מוכן לשים עליו תוויות. "מתן הוא ילד רגיל, עם אישיות שונה מזו של תאומתו", השבתי לרחל, ומבחינתי סיימתי את השיחה. 
 
עד גיל שנתיים מתן והילה היו בבית, ורחל גידלה אותם. בגיל שנתיים הם  הלכו ביחד לגן רגיל. כעבור זמן קצר הגננת זימנה אותנו לשיחה, בה היא הבהירה לנו חד משמעית : "מתן הוא ילד שונה, וחייבים לבדוק אותו. הוא כל הזמן עם עצמו, וקשה לגרום לו לקחת חלק בפעילות של הגן".
התגובה הראשונה שלי היתה כעס גדול. עד כדי כך כעסתי על הגננת שמיד העברתי את שני ילדיי לגן אחר.
 
אולם גם שם המציאות טפחה על פני, כאשר הגננת קראה לנו לשיחה,  והודיעה נחרצות :"מתן הוא ילד שונה, ואנחנו לא יכולים להשתלט עליו.
מתן מסתובב כל היום בגן, עוסק רק במה שמעניין אותו, לא מסכים לשום קשר עם צוות הגן, ולא רוצה להשתלב בפעילות עם ייתר הילדים".
 
גם על הגננת הזאת כעסתי מאוד, אולם הבנתי שזו המציאות. הילה המשיכה בגן הרגיל, בעוד שרחל ואני יצאנו עם בננו מתן  לדרך חדשה.
 
הלכנו לרופא ילדים מוכר, שרחל מאוד העריכה אותו. הרופא בדק את מתן ואמר לנו : "הילד סובל מ-pdd  - שזו הפרעה התפתחותית נרחבת – השייכת לספקטרום האוטיסטי, ויש לו עיכוב התפתחותי". הגבתי בזעם כלפי הרופא. כשיצאנו ממשרדו הטחתי בזעם בפני רחל: "כך לא עושים בדיקה".
 
לקחנו את מתן לבדיקות נוספות אצל רופאים אחרים ובמרכזים להתפתחות הילד. כולם שבו ואמרו לנו :"הילד סובל מ- pdd".
 
עברה חצי שנה נוספת במהלכה עיכלתי את הבשורה המרה. הבנתי בכאב גדול מאוד, שמתן שלי הוא ילד שונה, ילד הנמצא בתסמונת הקשת האוטיסטית. ואז כבר מלאו למתן 3, והוא התחיל ללמד בגן לילדים עם לקויות תקשורת בתל מונד. 
 
 החיפוש האין סופי אחר מרפא לאוטיזם
מיד לאחר שקבלתי והפנמתי את העובדות, החלטתי שאני ארפא את מתן.  קראתי הרבה מאוד ספרות רפואית, אבל לא מצאתי בה תשובה והסבר, שיניחו את דעתי בנוגע למקור הבעיה ולדרכי  הפתרון.
 
מקור הבעיה הוא במוח, כך טוענת גם הרפואה, אבל בכל מקום נאמר לי שלאוטיזם אין פתרון. רק במקרים בודדים ילדים אוטיסטיים באמת יוצאים מהאוטיזם, ולאף אחד אין הסבר מדויק למה דווקא הם, ולא אחרים.
 
חקרתי, בדקתי ושאלתי את כל מי שרק אפשר, בכל קצוות תבל, האם יש טיפול ומענה לאוטיזם. יצאתי בחיפושים אחרי תשובות, ולא מצאתי מענה.
בדרך ניסינו טיפולים רפואיים ואחרים, שלדעתי לא ממש נתנו הסבר. חלקם היו אף מנוגדים להיגיון שלי, חלקם הקלו על כמה מן הסימפטומים,
אך לא פתרו את הבעיה. ככל שהזמן עבר הבעיות הלכו וגדלו, ועמן גדל גם הפער בין מתן לבין בני גילו.
 
במקביל, מאז שמתן והילה נולדו טפלתי טיפולים כירופרקטיים בשניהם. הטיפולים מאוד עזרו למתן וקדמו את  התפתחותו, אך הרגשתי וידעתי שלא די בכך. 
 
המהפך הגדול
המהפך הגדול היה בשנת 2005. באחד מן הימים התקשר אלי  ד"ר תום רדנבאו מטקסס, חבר ועמית למקצוע, שלמד איתי לדוקטורט, וכיום מרצה בבית הספר לכירופרקטיקה "פרקר" בטקסס. גם אליו פניתי בשעתו כשחיפשתי מזור ורפואה לבני.
 
ד"ר רדנבאו נשמע נרגש מאוד מעבר לקו הטלפון: "זה עתה סיימתי התמחות מיוחדת אצל ד"ר רוג'ר טרנר מקנדה, כירופרקט שפתח מסלול התמחות מיוחד בכירופרקטיקה לטיפול באוטיסטים ובנפגעי מוח, כולל באנשים הלוקים בפיגור ובאנשים לאחר שבץ מוחי. יש לו ניסיון, הסברים מדעיים ותוצאות", סיפר, והוסיף: "ד"ר טרנר הוא האורים והתומים בעולם לטיפול כירופרקטי באוטיסטים. יש לו הצלחות בטיפולים ב- 4,000 אוטיסטים, ילדים ומבוגרים, שמגיעים אליו מכל העולם. הוא מטפל גם בפגיעות מוח, פיגור ואנשים לאחר שבץ. עברתי אצלו התמחות  בטיפול המיוחד שלו, בשיטת (CRANIAL ADJUSTING TEQHNIQUE  SYSTEM)   CATS ׁׁ ובתרגום לעברית: כיוונון מערכת הגולגולת והמוח".   
 
דר רדנבאו סיכם באומרו: "אני יכול להסביר לך הכל, בגלל  שלמדתי מד"ר טרנר, אבל הטוב ביותר הוא שאתה בעצמך תפנה לד"ר טרנר ישירות".
 
התגובה הראשונה שלי היתה חוסר אמון. מתן כבר היה בן 6, ועד אז ניסינו כל כך הרבה טיפולים, מכל הסוגים: טיפולים פארא רפואיים, רפואיים, גישות שונות, כל טפול חדש הביא עמו ניצוץ קטן של חלום לילד בריא ונורמלי, אולם כל החלומות הללו התפוגגו מהר מאוד, כשראינו שהתוצאה המיוחלת אפילו לא נראית באופק.
 
כעת, לראשונה, ד"ר רדנבאו הפיח בי תקווה אמיתית מהולה בסקרנות רבה, מכיוון שמדובר במקצוע שלי, במסלול התמחות חדשני ומהפכני.  
 
מיד עם תום השיחה נכנסתי לאתר האינטרנט של ד"ר רוג'ר טרנר, ולא יצאתי ממנו במשך שלושה שבועות. קראתי את כל המאמרים שהוא כתב,  ותרגמתי אותם בשביל אשתי. לראשונה מאז הפנמתי שבני אוטיסט הרגשתי שהגעתי לאיש ולטיפול שחיפשתי באינטנסיביות רבה בשלוש השנים האחרונות. שיטת "כיוונון מערכת הגולגולת והמוח" היא שיטה פורצת דרך ומהפכנית. לפתע ראיתי איך כל סיפור האוטיזם מקבל 
הסבר כירופרקטי הגיוני. התחילו ליפול לי דברים במקום, הבנתי מה קורה כאן.
 
לאחר שלושה שבועות, כששלטתי היטב בחומר הכתוב, יצרתי קשר עם ד"ר רוג'ר טרנר. הצגתי את עצמי כד"ר רונן מנדי כירופרקט מישראל.  סיפרתי לו על בני מתן, ואמרתי לו שקראתי את כל המאמרים שכתב, בקשתי ממנו שאת הקורס הבא שלו יסריט על גבי וידיאו וישלח אלי, על מנת שאני אתחיל ללמוד לבד את הדברים בארץ. ד"ר טרנר גילה אדיבות ואנושיות, ונאות לבקשתי, ולראשונה הסריט במיוחד עבורי קורס שהוא מלמד.
כדאי לזכור שבאותם ימים, לא כל כך רחוקים,  השימוש במצלמות דרך האינטרנט לא היה נפוץ.
 
כשהגיע סרט הוידיאו הביתה, הרגשתי שהגיע האוצר הגדול של חיי. בהתרגשות רבה שמתי את הסרט במכשיר הוידיאו, והתחלתי ללמוד את הנושא. 
 
הטיפולים בשיטה הכירופרקטית החדשנית במתן
כשהתחלתי לטפל במתן בשיטת "כיוונון מערכת המוח והגולגולת", הוא היה  בן 6,  תלמיד כיתה א' . עד אז, הוא אמר רק הברות לא ברורות, ולא דיבר בכלל. השינויים והתוצאות לא אחרו להגיע. 
 
כבר לאחר מספר שבועות מתן התחיל להגות את המלים הראשונות. כעבור מספר חודשים הוא התחיל לומר משפטים שלמים בני שלוש מילים. אוצר המילים שלו הלך וגדל במהירות.
 
טיפלתי במתן יום יום במשך שנתיים. מלבד הדיבור, היו שינויים נוספים: מתן יצר יותר קשר,  ואף החל ליזום תקשורת עם הסביבה הקרובה. הוא נענה יותר פעמים לשמו, קשר העין שלו הפך לממוקד יותר, לעיתים תכופות יותר ולמשך זמן ארוך יותר.
 
הצוות המקצועי בבית הספר של מתן שם לב לתמורות הרבות והמעודדות שחלו בו, ושתפתי אותם בטיפול החדשני שאני מעניק לבני.
 
חשוב לציין, כי ההתמחות אצל ד"ר טרנר בקנדה כולל שלושה שלבים, ומשתתפים בה רק דוקטורים לכירופרקטיקה, בעלי ניסיון וותק במקצוע.
השלב הראשון כולל סדרת הרצאות תיאורטיות והמחשות בנושא כירופרקטית הגולגולת שהוא פיתח. את השלב הזה עברתי, כאמור, באמצעות הקורס שד"ר טרנר הסריט במיוחד עבורי.
 
שנתיים חלפו מאז קבלתי את הקורס המוסרט, במהלכן שלבתי את שיטתו של ד"ר טרנר גם במטופלים אחרים, ילדים ומבוגרים, הסובלים מבעיות שונות, בהם גם ילדים מהקשת האוטיסטית. במקביל, טפלתי בהם גם בכירופרקטיקה בעמוד השדרה. כל המטופלים דיווחו על תוצאות מרשימות.
 
ואז החלטתי להגשים את חלומי הגדול : לנסוע עם בני מתן לקנדה, לד"ר רוג'ר טרנר, הכהן הגדול של הכירופרקטיקה של פגיעות מוח. מטרת הנסיעה היתה שד"ר רוג'ר יטפל במתן, ובנוסף שאני אלמד ישירות ממנו את  השלב השני והעיקרי של הקורס. 
 
 המפגש עם ד"ר רוג'ר טרנר בקנדה - הגשמת החלום הגדול. 
 ב-20 במרץ  2009 עלינו על המטוס לקנדה. הנסיעה היתה מאוד מרגשת. התכוננו לקראתה שבועות ארוכים, במהלכן הכנתי את מתן לקראת האירוע הגדול בחיינו.
 
כדאי להזכיר, שמתן מעולם לא היה בחו"ל, ולא טס במטוס. בטיסה לקנדה – שארכה מעל 10 שעות, מתן היה חסר שקט, ובכה המון. הוא ישן והתעורר לסירוגין. כל הדרך חיבקתי אותו, והרגעתי אותו. רופאים שישבו לפנינו הציעו לתת לו זריקה להרגעה, אבל פסלתי את הרעיון. בסוף הטיסה ניגשו אלי אנשים, ואמרו שהתרגשו מאוד מהטיפול שלי במתן.
 
הגענו לקנדה, התמקמנו במלון, בסמוך למרפאה של ד"ר טרנר, והתחלנו בטיפולים. ד"ר רוג'ר טרנר עובד שלושה ימים בשבוע. מתן קיבל בין ששה לשבעה טיפולים בכל יום, ובסך הכל כ-40 טיפולים. אגב, במרפאה של ד"ר טרנר פגשנו משפחות עם ילדים אוטיסטים מקנדה וממדינות שונות בעולם.
 
המפגש עם ד"ר טרנר היה מרגש מאוד עבורי, אחד מהאירועים הגדולים ביותר בחיי.  זכיתי להכיר מקרוב אדם ענק, זכיתי ללמוד ישירות ממנו את השלב השני והעיקרי בשיטה המדהימה והמועילה שפתח, שיטה שתורמת לאנושות, שיטה מצילת חיים, משפרת איכות חיים ומקדמת משמעותית תהליכי החלמה, ובמקרים רבים עד לרפואה שלמה.
 
בזכותו זכיתי בידע שמאפשר לי להשפיע ולשפר את תפקודי המוח של בני ושל כל אחד מהמטופלים שלי. בנוסף, בני מתן זכה לטיפולים רבים שהשפיעו עליו מיידית. 
 
 מה שקרה למתן במהלך השבועיים של הטיפולים מד"ר טרנר הוא בגדר נס: מספר המילים שלו במשפט הוכפל משלושה לששה, הוא החל לדבר הרבה יותר פעמים, ולהביע את מגוון הרגשות שלו. עד אז הוא לא תיאר רגשות. בעבר, במהלך נסיעות מתן היה יושב, שותק ונהנה מהדרך. מאז הטיפולים אצל ד"ר טרנר הוא החל ליהנות לא רק מהנסיעה אלא גם מייצרת קשר איתי במהלכה, ועם  נוסעים אחרים.
 
במהלך השבועיים מתן למד לסגור את הרוכסן של המעיל, נעשה מודע  לרמזורים, ולמד לא לעבור באור אדום. עד אז הוא היה שועט קדימה. הוא נעשה רגוע ושקט, מאז ועד היום. קשר העין שלו השתפר מאוד, לעיתים יותר תכפות, עם מבט ארוך יותר, ממוקד יותר, והוא אפילו יוזם מבטים. מתן גם הגיב יותר לקריאה בשמו.
 
במהלך הביקור, מתן התייחס לילדים ממשפחת חברים שאירחה אותנו. זה היה מדהים לראות, לראשונה בחייו, איך הוא שיתף פעולה בתוך זמן קצר עם בתם של החברים, ילדה בת 8, שלא פגש קודם לכן מעולם.
 
קשה לתאר עד כמה אני אסיר תודה לד"ר טרנר, זכיתי להכיר אדם שרואה בעבודתו שליחות. נוצר בינינו קשר נפלא. ד"ר רוג'ר ורעייתו שרון הם אנשים מקסימים, אנושיים ובעלי רגישות רבה לזולת. באחד הימים הם אף ארחו את מתן ואותי לארוחת צוהריים, והפגינו ידידות וחיבה  רבה כלפי מתן. הפרידה מבני הזוג טרנר היתה קשה עבור כולנו. אשתו בכתה, והם הזמינו אותנו לשוב ולבקר. 
 
 מתן  - מאז החזרה מקנדה ועד היום. 
 הטיסה חזרה מקנדה לישראל היתה מדהימה. מתן היה חלומי, הוא היה רגוע ושקט לאורך הטיסה, ומאז כמעט בכל יום הוא מבקש ממני לטוס שוב לקנדה. עד כדי כך הטיול היה מהנה עבורו.
 
מאז חזרתנו, אי אפשר היה שלא להבחין שמתן השתנה מאוד. רחל רעייתי והאחים של מתן נדהמו מכך שהשפה והתקשורת שלו עלו פלאים, והוא מביע את רצונותיו, רגשותיו ואת אהבתו הגדולה כלפינו.  הוא נמצא הרבה יותר בקשר עם האחים שלו, ויוזם קשר, משחק ופעילות משותפת עם הסביבה. אוצר המילים שלו הולך וגדל בצורה מדהימה מיום ליום, וגם רמת התקשורת. 
 
 כיום, תשעה חודשים לאחר הטיסה לקנדה, אני מטפל בילדים נוספים מהספקטרום האוטיסטי, ולפי הדיווחים של הוריהם, ולפי מה שרואות עיני, ישנה התקדמות עצומה.
כמובן שאני ממשיך לטפל בבני מתן, מספר פעמים בשבוע, ובכל פעם אני מתרגש מחדש. אני, האבא, משפיע על תפקוד המוח של בני, ויכול לעזור לו, כמו שאף אחד אחר לא יכול...

למידע נוסף אפשר להיכנס לאתר של ד"ר רונן מנדי