שמי אילן סלומון, אלפי הורים נעזרו בי בשנים האחרונות, ועזרו לילדיהם להצליח בבית הספר בלי ריטלין, קונצרטה וסמים אחרים. להלן כמה שאלות ותשובות שהורים שואלים:
שאלה: אמרו לי שריטלין איננו סם. מדוע אתה מכנה אותו כך?
תשובה: ריטלין (או בשמו הכימי מתיל פנידאט) נמצא בארץ תחת 'פקודת הסמים המסוכנים'. סמים אלה מאוחסנים בכספת של בית המרקחת יחד עם תרופות נרקוטיות (שגורמות לשיכוך כאבים חזקים) כגון מורפין. סמים אלה נמצאים תחת פיקוח עקב נטייה של צרכני סמים להשתמש בהם כתחליף לסמי הרחוב הקשים שהם נוטלים. הוא דומה במבנהו הכימי, בהשפעתו ובמנגנון הפעולה שלו במוח לקוקאין, לאקסטזי, ולמתאמפתאמין (קוקאין קריסטל). משפחה כימית זו קרויה: אמפטאמינים. האמפטאמינים הם כולם סמי מרץ. הם מאופיינים בגרימת ערנות מוגברת, אולם גם בדיכוי התיאבון, עצבנות, חוסר שינה, דיכאון, אפטיות, תלות, וכן מחשבות שווא עד כדי התנהגות פסיכוטית בעת הנטילה או במהלך גמילה.
שאלה: אמרו לי שהריטלין 'נשטף' מהגוף. מדוע אתה אומר שהוא מצטבר בשומן? תשובה: כל חומר שומני שואף להישאר בסביבה שומנית ולהתרחק ממים. ריטלין הוא חומר שומני, לכן הוא מופרש במהירות מן הדם. אבל כאשר הוא מגיע למוח ולרקמות השומן בגוף, הוא יעדיף להישאר שם מאשר לחזור לדם, ולכן חלקו יישאר ויצטבר. בדיוק כפי שויטמין A וגם ויטמין D, גם ריטלין, וסמים בכלל נוטים להצטבר בשומן עקב היותם שומניים והיות המוח שומני. כאשר אומרים שהריטלין 'נשטף' מתכוונים לדם, ולא לשאר תאי הגוף. דוגמא ידועה מאד היא LSD שעשוי לגרום לפלאשבק (הזייה פתאומית) אצל אנשים גם 20 שנה לאחר הפסקתו רק בגלל השאריות שנותרו במוח.
שאלה: אנשים שנוטלים ריטלין אמרו לי שהוא לא גורם לתלות. למה אתה טוען זאת.
תשובה:זה כמובן לא רעיון שלי אלא תופעה שאופיינית לכל החומרים במשפחה זו (ראה למעלה). בעלון התרופה רושם היצרן בעצמו את האזהרה הבאה: "שימוש ממושך עלול לגרום לתלות ולתופעות פסיכוטיות, לכן אין להשתמש בתרופה זו לעיתים קרובות או תקופה ממושכת....".מהי תלות? מצב שברגע שמפסיקים את הכדור הבעיות חוזרות. שתלויים בכדור כדי להגיע לרמת התפקוד הרצויה או שרמת התפקוד עם הפסקתו נהיית אף יותר גרועה. ריטלין (בניגוד לאקמול, שאיננו 'סם מסוכן') ניתן לילדים על בסיס יומיומי למשך שנים. התנהגות פסיכוטית היא התנהגות לא נשלטת ולא הגיונית, שמתבטאת גם במצבי רוח קיצוניים.
שאלה: למה אתה אומר שאין בסיס מדעי להפרעת קשב?
תשובה: עיון במחקרים הרבים שבנושא מעידים על שפע של נתונים סותרים, השערות ואי ודאות שמצוטטים ממחקר למחקר. גם החוקרים מודים שזוהי 'הפרעה מורכבת', שיכולה להיגרם בגלל גורמים רבים שפועלים יחדיו, ולכן הילדים שנבחרים לצורך המחקר הם אוסף מגוון של ילדים עם שוני רב ברקע משפחתי, אופי, אינטליגנציה, יכולת למידה וכו'. הכללות מהסוג הזה אינן מדעיות וסופן שהן מפלילות ילדים בריאים על לא עוול בכפם.
אבי הפרעת הקשב הוא פרופ' שבדי בשם גילברג. כאשר ניסו לטעון שהמחקר שלו לוקה בחוסר אמינות מדעית, הגיע הדיון לבית המשפט למדעים, פרופ' גילברג נאשם בביזיון בית הדין לאחר שסירב לאפשר גישה למחקר שלו, ובמקביל שרפו אשתו וכמה מעוזריו את כל 100,000 דפי המחקר. וכך הודח ממשרתו, אולם הפוטנציאל העסקי שבמכירת תרופות למיליוני ילדים בעולם מבטיח את המשך קידומו של הנושא במדיה באמצעות מחקרים ממומנים. ראו קישור לאתר של עיתון מעריב:
מעבר לכל זה, לא נערכת שום בדיקה גנטית או מוחית כדי להוכיח שאכן משהו מבני לקוי אצל הילד ולא חוסר בשלות או כל גורם אחר שניתן לשיפור.
שאלה: האם יש תחליפים לריטלין?
תשובה: לפני שמחפשים תחליפים לריטלין צריך להבין שילדים יכולים להשתנות. צריך לא להסכים לשים תווית לא מדעית על ילדים על סמך התרשמות של איזשהו הורה, מורה, נוירולוג או פסיכיאטר. עצם התווית הזו, והטיפול התרופתי גורמים לילד להאמין כי משהו פגום אצלו ולא ניתן לשינוי, והוא ידקלם כל חייו שהוא 'כזה', וגם יוכיח לעצמו ולסביבה, במקרים רבים, שאכן הוא מוגבל, חסר יכולת, שונה, 'מפוזר', זה מייאש עבורו גם אם לא יגיד זאת. זוהי נבואה שמגשימה את עצמה.
לא לתת ריטלין לילדים רק בגלל שזה 'מרגיע את המורה', 'מעלה לו את הציונים' או 'עוזר לו להיות כמו כולם'. אלא לברר לאיזו עזרה הוא זקוק ולספק לו בדיוק אותה, לא תחליפים שמבוססים על סמים.
שאלה: איזה תחליפים לריטלין אתה מציע?
תשובה: מניסיוני אני מציע לבדוק קודם כל שישה מרכיבים ולטפל היטב בכל מרכיב שנוגע לילד. אם עושים זאת ביסודיות, המורים בטוחים שהילד לקח כדור, והילד 'נקי', מצליח ומאושר.
1. האם הילד יצירתי, עליז או אוהב ספורט ופעילות.
(חשוב להבין שבתי הספר מתקשים לאפשר לילדים פעלתנות ברמה שהם זקוקים לה באופן טבעי, ושזה המקור האמיתי לרוב התלונות והקשיים. הוא רוצה להשתמש במרץ שיש לו, במקום זאת הוא צריך לשבת ולא לזוז. אין פגם במוח שלו, זו מסגרת הלימודים ומגבלותיה). אם הוא מתאים לתיאור, ניתן לאמן את הנינוחות ויכולת התקשורת שלו. אלה יביאו אותו להרגיש נוח גם כאשר הוא איננו בתנועה (בשעת למידה), וכך לשפר את השליטה שלו במרץ הרב שיש לו.
2. בדיקה אם לילד יש רגישות למגע או לרעשים בסביבה, קשיים חברתיים, או חוסר שליטה עצמית שנובעים פשוט מחוסר בשלות וניתנים לשיפור.
גם כאן ניתן לאמץ פיתרון חינוכי שמבוסס על אימון התקשורת והנינוחות של הילד (כמו בסעיף הקודם), במקום לפנות מיד לאמצעים דרסטיים כדוגמת הריטלין.
3.בדיקה אם לילד יש קושי במקצועות מסוימים לעומת הצלחה באחרים. זה מראה שהמוח איננו הבעיה. אלא פשוט אי הבנות במקצועות ספציפיים. זה גורם לו להיות 'מופרע קשב' באותם שיעורים, כי כל אדם שלא מצליח לעקוב אחר הנאמר מתקשה לשבת במקומו לאורך זמן. כדאי לתת לו עזרה במקצועות הללו. כי חוסר הבנה אפילו פעוט ביותר בחומר יכול לגרום לילד שיעמום, ואפילו עצבנות או כעסים. בנוסף חיוני לתת לו יכולת למידה עצמאית, שבאמצעותם הלמידה בכל מקצוע תהפוך עבורו לעניין פשוט, והוא יידע לטפל בעצמו בקשיים שלו(בדיוק כפי שהוא מטפל במיכשול טכני במחשב שלו) ולא יזדקק כמעט לעזרה לימודית ככל שיתבגר. 4.בדיקה אם יש מבוגרים או ילדים בסביבתו שמלחיצים אותו (טיפול בסביבה)
לעיתים תמצא מורה שמענישה ומשעה אותו כל יומיים, ילד שגורר אותו לתרבות רעה, לעיתים מישהו מההורים שמשתמש בענישה מוגזמת, כי הוא לא מכיר כלים אחרים. יש לדאוג שלילד תהיה סביבה תומכת שלא מדכאת אותו. עומס הלימודים, האיומים והענישה בבתי הספר יכולים לטלטל ילדים או לערער אותם ולהשפיע מבחינה רגשית על מצב רוחם והתנהגותם. במיוחד אם גם ההורים מצטרפים ללחץ. לעיתים צריך לשוחח עם המורה, לעיתים אין מנוס מלהחליף כיתה, להחליף בית ספר או ללכת ל'קורס להדרכת הורים' בהתאם למה שנתגלה.
5.בדיקה עד כמה הילד לוקח אחריות על עצמו או מאשים אחרים במה שקורה לו.
ילדים לא תמיד רואים איך משהו שהם עשו גורם שוב ושוב לתוצאה לא טובה. הם לא רואים איך התנהגותם מביאה לכך כך ש 'כולם מתנפלים עליהם עם טענות '(ראה סעיף קודם). כדי שיוכלו לראות את הקשר שבין מעשיהם לתוצאות שלהם, הם צריכים ללמוד מהם ערכים ולשם מה הם קיימים. חינוך לערכים כמעט ולא קיים בבתי הספר, המורות עצמן חוטאות לעיתים קרובות בחוסר דוגמא אישית. וגם הורים לוקים לעיתים בחוסר בהירות מסויים בנושא הזה. מה הפלא שלילדים רבים יש בלבול וחוסר הבנה בנוגע לאיך להתנהג. 6. בדיקה וטיפול בגוף:
להקפיד על שינה מספקת ותזונה מאוזנת וטובה.
א. לערוך בדיקות רפואיות ולטפל במה שמוצאים.
ב. תוספים שונים כגון: אומגה 3, ויטמינים ומינרלים מתאימים, או צמחים.
ג. שיטות נוספות:
טיפולי גוף שונים, רכיבה, חוגים להפעלת הגוף וקואורדינציה.
מנסיוני, בדיקה וטיפול בנקודות אלה עשויים לחולל שינוי ניכר. גם אם נטפל ב80% מהבעיה, נוכל למנוע את הילד מלצרוך סמים אלה.
ריטלין עלול לגרום לדיכאון, מחשבות אובדניות, עוינות, פסיכוזה ומאניה
בהנחיות חדשות שפורסמו ב-22.1.09 בלונדון על ידי הסוכנות האירופית לתרופות, ואשר צריכות עדיין להתקבל כחוק המחייב את כל מדינות האיחוד האירופי פורסמו העובדות הבאות:
1. הטיפול בריטלין וקונצרטה ייעשה אך ורק כחלק מטיפול מקיף, הכולל התערבות פסיכולוגית, חינוכית וחברתית, ואך ורק כאשר אמצעים אחרים לא צלחו בשינוי התנהגות.
2. סיכונים ללב ולכלי הדם: לחץ דם גבוה, עלייה בקצב הלב, הפרעות בקצב הלב.
3. סיכונים למוח ולכלי הדם של המוח: מיגרנה, אירוע מוחי, שבץ, אוטם, דלקת או היצרות כלי הדם במוח.
4. סיכונים של הפרעות פסיכיאטריות שלא היו קיימות לפני הטיפול.
5. עיכוב גדילה ועיכוב התפתחות מינית.
6. קיימות השפעות נוספות בעקבות טיפול ממושך בתרופות אלה.
7. הכרחי לפרסם הנחיות חדשות בנוגע לרישום התרופה, לבדיקות המקדימות ובנוגע למעקב אחר המטופלים במהלך הטיפול כדי להבטיח בטיחות מכסימלית.
ההנחיות הבאות צריכות להופיע על גבי עלון התרופה בכל מדינות האיחוד האירופי:
א.לפני הטיפול בריטלין או קונצרטה יש לבדוק את כל המטופלים בנוגע לבעיות בלחץ הדם או בקצב הלב. גם ההיסטוריה המשפחתית של בעיות לב וכלי דם צריכה להיבדק. כל המטופלים הסובלים מבעיות כאלה צריכים לעבור הערכה של מומחה לבעיות לב וכלי דם לפני קבלת התרופה.
ב.במהלך הטיפול, לחץ הדם וקצב הלב צריכים להיבדק באופן תדיר. כל בעיה שתתפתח צריכה להיחקר מידית.
ג.קיים חוסר אינפורמציה אודות ההשפעות ארוכות הטווח של התרופה. למטופלים אשר צורכים אותו מעבר לשנה, הרופאים צריכים לקטוע את הטיפול לפחות פעם אחת מדי שנה כדי לקבוע אם המשך הטיפול בריטלין או קונצרטה הינו חיוני או לא.
ד.השימוש בריטלין וקונצרטה עלול להחמיר הפרעות פסיכיאטריות ואף לגרום להפרעות פסיכיאטריות שלא היו קיימות לפני תחילת הטיפול כגון: דיכאון, מחשבות אובדניות, עוינות, פסיכוזה ומאניה. כל המטופלים צריכים לעבור בדיקות יסודיות להפרעות אלה לפני הטיפול, ולהימצא במעקב תדיר לבדיקת תסמינים פסיכיאטריים במהלך הטיפול.
ה.הגובה והמשקל של מטופלים הצורכים ריטלין או קונצרטה צריכים להיות במעקב במהלך הטיפול.
בנוסף, המועצה ביקשה שיינקטו צעדים נוספים כדי להקטין את הסיכונים כולל חומרי הסברה לרופאים המפרטים את הסיכונים. כמו כן מבקשת המועצה שמחקרים נוספים יבוצעו, במיוחד כאלה שיחקרו את ההשפעות של שימוש ממושך בריטלין וקונצרטה.
את המסמך המקורי ופרטים נוספים ניתן למצוא באתר של הסוכנות האירופית לתרופות (European Medicines Agency (http://www.emea.europa.eu
הילד לא שקט? ריטלין עלול להיות דווקא הסיבה! מאת: אילן סלומון- רוקח
הילד לא שקט? הסיכוי שיקבל מרשם לריטלין גבוה כיום כפי שלא היה מעולם. אין זה מפתיע. על פי הערכה, כארבעים אחוז מילדי ישראל מקבלים המלצה לעבור אבחון במהלך שהותם במערכת החינוך.
ריטלין הנו סם ממריץ
מה שפחות ידוע הוא כי ריטלין הינו סם ממריץ. ריטלין איננו סם הרגעה. בראש העלון לצרכן המצורף לתרופה כתוב בפירוש כי מדובר ב"סטימולנט"-סם ממריץ.
כיצד ייתכן שסם ממריץ נרשם להרגעת ילדים?
מסתבר שבריכוז גבוה(בבוקר) יש לריטלין השפעה מרסנת, ואילו בריכוז נמוך(לקראת שעות הצהריים) יש לו השפעה מעוררת וממריצה.
למעשה רוב החומרים פועלים כך על מערכת העצבים, זה קשור לדרך פעילותו של המוח. קפה הינו חומר מעורר כאשר שותים כוס אחת, אולם כאשר שותים כמה כוסות ברצף הוא עלול לגרום לכבדות ולצורך לישון. אלכוהול הוא חומר מעורר ומרומם כאשר לוגמים כוסית, אולם מי שמגזים בנטילתו עשוי למצוא עצמו מנמנם על כיסאו או על המדרכה...
אין זה נדיר למצוא אדם שרק התעורר מהרדמה לאחר ניתוח, וכבר הוא מספר בדיחות או מדבר בשטף לא מוסבר. חומר ההרדמה בריכוז הרגיל דיכא את הכרתו של המטופל, אולם כשפחת הריכוז, לא רק שהוא התעורר, אלא שהפך ערני ועליז כילד בשעת משחק.
ריטלין מרסן את הילד בבוקר לאחר נטילתו, בגלל ריכוזו הגבוה. כאשר ריכוזו פוחת, הוא יתחיל בבת אחת להמריץ אותו. הילד עלול להפוך לפתע לבלתי נשלט, לדבר בשטף, לקום מכיסאו, לקלל, לצאת מן הכיתה ואף לגרום נזק.
איך המורה יודעת שלא נתנו לילד ריטלין היום?
ריטלין הוא חומר שומני, לכן הוא נוטה להצטבר ברקמות השומן. כאשר שוכחים לתת לו את התרופה בבוקר, החומר מתחיל לצאת מרקמות השומן אל הדם ומשם למוח. כיון שריכוזים נמוכים של ריטלין מעוררים, הילד מתנהג כמי שנטל כדור מרץ. אם מדובר בילד שהוא ממילא נמרץ ופעיל, נקבל ילד מומרץ במיוחד. זו הסיבה שכתוב בעלון התרופה כי הריטלין "עלול לגרום להתנהגות פסיכוטית". התנהגות פסיכוטית הינה, אם כן, תגובה צפויה לנטילת סמי מרץ על ידי ילדים.
מציפים את הילד בריטלין כדי שיישאר מרוסן כל היום
לא במקרה רוב תכשירי הריטלין הם תכשירים בריכוזים גבוהים ובשחרור ממושך. אלה משתחררים במשך 8 עד שתים עשרה שעות במקום בארבע שעות. במקום שישפיע רק בבית הספר, מנה נוספת של ריטלין מציפה את דמו של הילד בשעות אחר הצהריים ומנה נוספת משתחררת בשעות הערב. באופן זה הריכוז של הריטלין בדם נשאר גבוה, וכך הילד נשאר מרוסן עד לשעות הלילה. מה קיבלנו? יותר סיכונים ויותר תופעות לוואי. קיבלנו ערנות יתר, ילד שלא רוצה לישון כי הוא מומרץ. ילד שעלול לסבול ממחשבות מתרוצצות, פחדים, כעסים ודמיונות שווא(הכול כתוב בעלון התרופה).
הילד באי שקט? ריטלין עלול להיות הגורם
אומר זאת בצורה ישירה: ריטלין עלול להפוך ילדים ליותר חסרי שקט משהיו לפני נטילתו, בדיוק כמו אלכוהוליסט ששותה כדי להירגע, אבל מדי פעם מתפרץ לפתע באלימות. אני מתנצל אם ההשוואה נראית אכזרית. פשוט בדקו את הילד שלכם, וחפשו תופעות שלאהיו קיימותלפני שהתחיל ליטול אותו. שימו לב:
בעדכון של הFDA לעלוני הריטלין והקונצרטה ב-2007 נוספו האזהרות הבאות:
הופעת בעיות התנהגות וחשיבה שלא היו קיימות קודם או החמרת הקיימות.
הופעת מצבי רוח קיצוניים (הפרעה ביפולרית) שלא היו קיימים קודם או החמרת הקיימים.
הופעת התנהגות תוקפנית ועוינות שלא היו קיימות קודם או החמרה בקיימות.
תופעות פסיכוטיות חדשות (כגון: שמיעת קולות, דמיונות שווא או אמונה בדברים תמוהים) או תופעות מאניות (מחשבות גדלות או פעלתנות יתר חריפה) שלא היו קיימות קודם.
אל תשכחו, ריטלין ניתן לילד על בסיס יומיומי למשך שנים.
הפסיכיאטרים גרמו לנו להאמין שריטלין יספק למערכת החינוך שקט שיאפשר למידה. איש לא הזהיר את המורים וההורים מפני התוהו ובוהו שתגרום הצפת בתי הספר שלנו בסמים ממריצים. מספיק שילד פעלתן מפספס יום אחד של נטילת ריטלין כדי לגרום לו להיות מומרץ ובלתי נשלט. מספיק שילד אחר יקבל מחצית מהמינון שנרשם לו כדי שיהפוך למומרץ. מספיק שהורה יחליט להפחית את המינון על דעת עצמו כדי שכל הכיתה תופרע על ידי ילד המתנהג כפסיכוטי. מה הפלא שאנשי חינוך מסורים מוצאים עצמם מסוכסכים ללא הצדקה עם הורים בעלי כוונות טובות.
השאלה שאנו צריכים לשאול את עצמנו היא: "מי מרוויח מזה?", והתשובה לכך היא: האנשים שמאבחנים את הילדים שלנו, בעלי מכוני האבחון.
